רונאן אפנר - קפלן

את אירוע המחאה הראשון שהלכתי אליו בגיל 15 ארגנה ארנה מר חמיס ז"ל, פעילת זכויות האדם. בגיל 17, אחרי רצח אמיל גרינצוויג שגר מאוד קרוב לבית הורי הכרתי בלוויה (הברזנו לבית הספר) את שולמית אלוני, יוסי שריד ויעל דיין ומשם התחלתי פעילות ב"שלום עכשיו" בקבוצת הנוער. עשור מאוחר יותר, ב 4 לנובמבר 1995 נרצח יצחק רבין. לא רחוק מדירתי בתל-אביב. אלה הם אבותיי הרוחניים, נשים וגברים אמיצים.ות שרצו להוביל שינוי לטובה למען כלל החברה בישראל. שידעו שלא נוכל לגור בארץ הזה ללא שוויון, צדק וכבוד לכל אדם.

מאז רצח רבין חוזרים ומראים בתקשורת, פעם אחר פעם, קטע שבו נער חצוף מנפנף בסמל מכוניתו של ראש הממשלה רבין ומכריז "כמו שהגענו לסמל – אנחנו יכולים להגיע לרבין" – החצוף הזה הוא היום השר לביטחון לאומי. ראש הממשלה שלנו הוא חשוד בפלילים – שוחד, מרמה והפרת אמונים ובכראש ממשלה הוא מטפל רק בנושא אחד בודד – ביטול משפטו – הדרך לשם ע"פ ביבי הינה הריסה מוחלטת של מערכת המשפט בישראל, וביסוס דיקטטורה בישראל.

זה לא ממש חשוב עכשיו איזה תארים אקדמיים יש לי, או לאיזה ארגונים אקטיביסטים חברתיים אני שייך – מה שחשוב שזה שאני מחויב לדמוקרטיה בישראל וכי שמירה על הדמוקרטיה בישראל היא הפעילות החשובה ביותר שנעשה, שכולנו נעשה, עד לניצחון!